<h1>המאורות — חולין</h1>
<h2>דף י:</h2>
[חולין ק"ל ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין לגזז ולעבוד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור, ואין עושין תמורה, ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר. אבל אם קדם הקדישן את מומם או מום עובר להקדישן ולאחר מכן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות, ואין יוצאין לחולין ליגזז ולעבד, וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ חייב, ועושין תמורה, ואם מתו יקברו. תוספתא [בכורות פ"א ה"ב] אין לך בהמה טמאה שחייבת בבכורה אלא חמור בלבד ואין לך מחיר בחיה שיהא אסור אלא מחיר כלב בלבד.
<h2>דף לא.</h2>
אפרוחים שלא נפתחו עיניהם שיצאו לאויר העולם שרו. ביצת טריפה אסורה מן התורה, שנאמר ואת בת היענה, וכי בת יש לה ליענה, אלא זו ביצה. והוא הדין לחלב, וכן לביצי עוף ודג טמאין. וכן כתב הר"מ [פ"ג ה"א]. עוד כתב [פ"ג ה"ז] יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים הנמצאים במיעיהם כאוכל קרבי דגים ולוקה. וכן ביצי העוף [הטמא] התלויות באשכול שעדיין לא פרשו ונגמרו האוכל אותם לוקה כאוכל בני מעים שלהם. ביצת עוף טמא שהתחיל האפרוח להתרקם בה ואכלה, לוקה משום שרץ העוף. אבל ביצת עוף טהור שהתחיל העובר להתרקם בה ואכלה מכין אותו מכת מרדות. כתב הר"מ [פ"ג מאכ"א ה"י] נתנבל העוף אם נמצאת בו ביצה גמורה כנמכרת בשוק הרי זו מותרת, וצריך עיון. ובהשלמה פסק לאיסור, בפרק קמא דיום טוב [ז' ע"א]. ומוכח במסכת עדיות [פ"ה מ"א] הכי. אפרוח של ביצת טריפה מותר, דכמה דלא מסרח לא גביל, ובעידנא דקא גביל עפרא בעלמא הוא.
[חולין נ"ח ע"א] הני ביעי דספק טריפה דשיחלא קמא משהינן לה, אי הדרא טענה אחרינא שריין, אי לא אסירן. וכן ביצת נבילה אע"פ שכיוצא בה נמכרת בשוק אסורה. ואין צריך לומר ביצת טריפה, מפני שגדלה באיסור. וכי היכי דביצת טריפה אסורה חלבה נמי אסורה, דתנן [קט"ז ע"ב] כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה. ואע"ג דקיימא לן דחלב שבתוך הקיבה פירשא בעלמא הוא ושרי, גמרינן מינה דחלב טריפה שאינו בתוך הקיבה אסור.
<h2>דף לג:</h2>
[חולין ק"ל ע"א] כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות ויוצאין לחולין לגזז ולעבוד וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור, ואין עושין תמורה, ואם מתו יפדו חוץ מן הבכור ומן המעשר. אבל אם קדם הקדישן את מומם או מום עובר להקדישן ולאחר מכן נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות, ואין יוצאין לחולין ליגזז ולעבד, וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ חייב, ועושין תמורה, ואם מתו יקברו. תוספתא [בכורות פ"א ה"ב] אין לך בהמה טמאה שחייבת בבכורה אלא חמור בלבד ואין לך מחיר בחיה שיהא אסור אלא מחיר כלב בלבד.
